|
ההתאוששות המרשימה של שוקי ההון בישראל ובעולם החזירה משקיעים לא מעטים מהציבור אל מסכי המחשב. לקוחות פרטיים שרוצים להשקיע בבורסה שלא באמצעות גוף מנהל דוגמת קרן נאמנות, מוצאים את עצמם בדרך כלל מבצעים פעולות בדרך המוכרת, ביותר, באמצעות הבנקים. אך הלקוחות מגלים כי מאחורי הדרך הפשוטה לכאורה מסתתרות עמלות בשפע, שמקזזות נתח נאה מהתשואות שהניב השוק בשנה האחרונה.
בדיקה של העמלות שגובים הבנקים על קנייה ומכירה של ניירות ערך הנסחרים בתל אביב מגלה פערים משמעותיים לעומת הברוקרים הפרטיים. כל העמלות ניתנות למיקוח, אלא שיש עמלות שהלקוח כלל אינו מודע לקיומן וליכולתו להשפיע על היקפן. כאלה הן, למשל, העמלות על דיווידנד, שהלקוחות של הברוקרים הפרטיים כלל אינם משלמים.
את הקופון הגדול ביותר גוזרים הבנקים במסחר באופציות. לאומי ובנק הפועלים גובים 5% על מכירה או רכישה של אופציית מעו"ף עד סכום של 10,000 שקל, כשהמינימום ליחידה הוא 13 שקל. מתוך סכום זה, העמלה שמשלמים הבנקים לבורסה היא 50 אגורות עבור כל אופציה. גם אם מביאים בחשבון את העלויות התפעוליות הנוספות של הבנקים על סכום זה, ברור כי הפער בין 50 אגורות ל-13 שקל צורם למדי, בעיקר לכיסי הלקוחות.
אלא שמנקודה זו ואילך, יכולת המיקוח של הלקוח היא זו שקובעת כמה הוא עתיד לשלם - כשההנחה יכולה להגיע לכ-55%. "אני לא מאמין שמישהו באמת עובד ב-13 שקל לאופציה", אומר ג.כ, , המנהל תיק של 10,000 שקל, שעיקרו מסחר באופציות מעו"ף. סכום זה נראה אולי קטן, אך הברוקרים הפרטיים מקבלים גם תיקי לקוחות בהיקף של עשרות אלפי שקלים בלבד, בהנחה שזהו לקוח "פעיל", המבצע פעולות רבות.
"אין לנו היקף מינימלי של תיק ללקוחות עצמאיים", "
, ניתן לפתוח תיקי אופציות מעו"ף גם בהיקף של עשרות אלפי שקלים, תיקי מניות ניתן לפתוח בכ-100 אלף שקל ותיקי אג"ח ב-300 אלף שקל. " לא .
ג.כ עונה להגדרות של "לקוח פעיל". "אני מבצע יותר מ-20 פעולות ביום. . "הכל עניין של מיקוח", הוא מסביר.
אצל הברוקרים הפרטיים, התשלום בגין האופציות נמוך יותר.
5-4שקלים לאופציה. בתשלום כזה, הפער לעומת הבנקים מגיע לעשרות אחוזים, וזאת גם בקרב הברוקרים הפרטיים האחרים.
בתחילת ינואר הונחה בתיבת הדואר של ז.ב, לקוח של בנק הפועלים, מעטפה ובה סיכומי העמלות לרבעון הרביעי של 2003. לקוח זה מנהל בעצמו תיק של כ-100 אלף שקל, שמושקע ברובו במניות. הלקוח הופתע לגלות כי מספר הפעולות שביצע ברבעון החולף חייב אותו בעמלות של 1,110 שקל ברבעון - קצב שנתי של 4,440 שקל, שהם 4.4% מהתיק כולו.
הלקוח הופתע לגלות שהבנק לוטש עיניו גם להכנסותיו מדיווידנדים. אחזקותיו בכי"ל הניבו לו בספטמבר 2003 דיווידנד של 128.6 שקל. אלא שמסכום זה נגבה מס של 30.9 ,24% שקל, והבנק קיזז מכך עוד עמלת מינימום בסך 9.1 שקלים.
במקרה זה היוותה עמלת המינימום 7.1% מהיקף הדיווידנד ברוטו ו-9.3% מהדיווידנד נטו בניכוי מס. בבתי ההשקעות הפרטיים לא גובים עמלות כאלה.
דוגמה נוספת היא מקרה שבו לקוח קונה מניה למשך זמן קצר, כדי להמר על התגובה בשוק לדו"חות. אותו לקוח מוכר את המניה יום לאחר מכן, אך נאלץ לשלם עמלת מינימום בסך כ-5 שקלים על "שמירת" המניה. דוגמה נוספת - לקוח שמעוניין למכור מניה בשער מסוים ופונה לחדר המסחר בבנק שלא באמצעות האינטרנט, ייאלץ לשלם עמלת אי ביצוע פעולה - אם לא נמצא קונה במחיר הנדרש. באינטרנט, לאומי והפועלים מוותרים על עמלת אי ביצוע, במקביל להנחות אחרות שניתנות למשקיעים, כמו 20% הנחה בלאומי ועמלת קנייה בסך 0.4% בלבד בהפועלים. עמלות אלו מקרבות את התעריפים לאלו של הפרטיים, אם כי גם לאחר הכללתן, אלה שגובים הבנקים עדיין גבוהים יותר.
למנהלי הסניפים בבנקים יש אפשרות להעלות את רף ההנחות בעשרות אחוזים. כך לדוגמה, א.א, לקוח של לאומי באזור הצפון, שמנהל תיק של 500 אלף שקל, אומר כי עלות פעולות הקנייה והמכירה שלו היא כ-0.2% בלבד. מכאן שניתן לקצץ את העמלות בשיעור ניכר, על ידי שיחה קצרה עם פקיד הבנק או מנהל הסניף.
"כדי לפתוח חשבון אצל ברוקר פרטי, צריך להגיע לסניף, לחתום על טפסים ולהיות מעורה בעניין. מי שלא עושה את זה, מתקשר לבנק שלו, ומוצא את עצמו משלם בסוף שיעור גבוה של 0.7% על קניית טבע", לסיכום למי שמתכוון להתעסק בבורסה עדיף לפתוח חשבון בגוף מקצועי שמתמחה בבורסה חברות ברוקרים פרטיות
|
|
