שנת 2008 נפתחה ברגל הכי שמאלית שרק יכלה. "אפקט ינואר" הפך ל"דפקט ינואר" בעגת אזור אחד-העם, כאשר מתחילת ינואר הספיקו מדדי העולם לרדת בכ-15-25%, ועוד הזרוע נטויה. רווחים שהושגו בעמל של שנה שלמה ירדו לטמיון, כאשר מניות רבות כבר הספיקו להתממש בעשרות רבות של אחוזים. האופוריה שהביאה את מניית אפריקה לשווי של 7 מיליארד דולר נעלמה כליל. כיום שולט הפחד בכיפה. נראה כי המחיקות הענקיות עליהן הכריזו הבנקים הגדולים בעולם (וכן, גם בנק הפועלים) הן רק קצה הקרחון. כל הודעה ונתון שיוצאים מפילים את השוק באחוזים נוספים. לתופעה הזו יש שם – שוק דובי. טבעה של ההיסטוריה הוא לחזור על עצמה, וגם השוק הדובי הזה יחליף את מקומו לשוק שוורי ביום מן הימים. במאמר זה אתן תחזית דמיונית, פרועה ומנותקת מכל מידע עדכני, לפיה 2009 תהיה שנת מפנה ותהיה פתח לשוק שוורי חזק במיוחד. הדקו את החגורות.
נכון לסוף ינואר 2008 מצב הכלכלה העולמית נראה בכי רע. מה היה לנו? התפוצצות משבר הסאב-פריים ומחיקות של 120 מיליארד דולר (בינתיים!), ירידה, לראשונה בהיסטוריה של המדידה, במחיר החציוני של הבתים בארה"ב, ירידות חדות גם בנכסים באירופה, אינפלציה עולמית, האטה או מיתון. בקיצור – מתכון לירידות חדות בשוק. ההנחה היא שה-15%-20% אותם כבר ראינו הם רק ההתחלה. יש לשורט עוד בשר. ברגע שינוקו כל האורוות הפיננסיות – הבנקים את מחיקות הסאב-פריים (כל המכשירים המובנים מסוג SIV וחבריו), ההיצעים משוק הדיור (כך שתימצא התחתית לנדל"ן) ושנתחיל לראות צמיחה מחודשת. לכן, קשה להאמין כי הירידות בשווקים הגיעו לקיצן. הבנקים הגדולים לא יכולים להכריז על מחיקות חדשות עד שיגייסו הון נוסף, כיוון שדבר זה פוגע בהלימות ההון (הון עצמי לעומת ההלוואות שהם רשאים לספק). לכן הבנקים ממהרים למכור חטיבות שונות ונכסים על מנת לשפר את מאזן ההון שלהם ובמקביל מגייסים הון מגופים שונים בעולם (בעיקר הקרנות הממשלתיות של סין, אבו-דאבי וכו'). ההנחה היא שעם הזמן נחזה במחיקות נוספות, ורק לאחר תום המחיקות יוכל השוק להירגע.
ברור לכל כי במצב קיצוני, כמו זה בו אנו מצויים היום, דרוש פיתרון קיצוני. את ההדגמה לקיצוניות המצב סיפק בשבוע שעבר מר בן שלום ברננקי, נגיד הבנק האמריקאי המרכזי, כשהוריד במפתיע את הריבית ב-0.75%, כאשר הורדה נוספת צפויה כבר השבוע. אך לא די בהורדת ריבית על מנת להציל את הכלכלה הגדולה בעולם ממיתון. לממשל יש שתי דרכים להניע את הכלכלה, המכונות מוניטארית ופיסקאלית. את הנשק המוניטארי, הריבית, כבר הזכרתי. כעת נכנס הממשל האמריקאי לשימוש גם בנשק הפיסקאלי. מדיניות פיסקאלית מרחיבה היא בעצם נשק נקודתי יותר מנשק הריבית. מדובר בהגדלת הוצאות הממשלה על מנת לעורר את המשק. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהורדות מיסים, סובסידיות לתעשיות מסוימות וכו'. בשבוע שעבר הכריז הנשיא בוש על חבילת הטבות בגובה 1% מהתוצר – 140 מיליארד דולר. נראה כי השוק לא התרגש מהמחווה ויתכן ותידרש הרחבה פיסקאלית נוספת.
2009 - התחזית האופטימית:
בהמשך שנת 2008 השווקים ממשיכים לאבד גובה. בסוף השנה עומדים המדדים ברמות הנמוכות בכ-40% מרמות השיא שנרשמו ביולי 2007. בינואר 2009 נבחר נשיא דמוקרטי לבית הלבן. בין אם יהיה זה ברק אובאמה השחור או הילארי קלינטון האישה (בכל מקרה-יהיה זה מאורע היסטורי בפוליטיקה האמריקאית). הנשיא הדמוקרטי מתקבל בזרועות פתוחות על ידי השווקים הפיננסיים כבר עם היבחרו. הנשיא הנבחר מכריז על חבילת הטבות במיסים וסובסידיות על מנת לעורר את הכלכלה המקומית. במקביל מגיעה לסיומה מסכת הורדות הריבית והדולר מתייצב ואף מתחזק. נתונים שזורמים למשק מראים כי בעקבות הדולר הנמוך בשנה האחרונה ירד הגירעון הממשלתי באפן ניכר, והון רב אף זורם לכלכלה האמריקאית – הדולר הנמוך הביא את התוצרת האמריקאית להיות הבחירה הראשונה של הקונים ברחבי העולם, ענף התיירות עלה פלאים עקב היותה של חופשה בארה"ב זולה משמעותית מחופשה באירופה, למשל. מחיר הנפט נרגע ומתייצב על 60-70$ לחבית.
הצעד השני עליו מכריז הנשיא הנבחר הוא הוצאה הדרגתית של כוחות הצבא האמריקאי מעיראק. ההתבוססות בבוץ העיראקי גובה מהמשק האמריקאי מחיר כבד, גם בנפש, וגם בכסף. הנשיא האמריקאי ניקסון היה במצב דומה בשנת 1969, כשהכריז על כוונה ליציאה הדרגתית מוייטנאם. זמן קצר לאחר מכן, בתחילת שנות ה-70, עלתה הבורסה האמריקאית לשיא חדש, כאשר מדד ה-S&P500 הגיעה לרמה של 120 נקודות, לאחר שביקר בשפל של 72. באופן דומה מגיב המדד גם ב-2009, לאחר שמגיע המדד לשפל של כ-1000 נקודות, מגיעים קונים רבים המרגישים כי החדשות הרעות כבר מאחורינו. המדד מסיים את 2009 ברמה של 1400 נקודות, לאחר ראלי של כ-30%.
2009 – התחזית הפסימית
שנת 2008 הופכת לשנת מפנה ברמה הכלכלית. ארה"ב שוקעת למיתון וגוררת אחריה את שאר העולם. המחיקות של הגופים הפיננסיים, בארה"ב וכן ברחבי העולם, גדולות בהרבה מהתחזיות. השילוב בין מחנק אשראי, מיתון הכולל הורדות שכר ואבטלה ומחירים גבוהים של נפט מתגלה כקטלני במיוחד. הדולר ממשיך ומתפרק מול המטבעות העיקריים בעולם – הוא מגיע לרמה של 1.70 מול האירו ול-3 שקלים בארץ. הפיחות החד בדולר מביא את הכלכלה האירופאית למיתון חמור. היצואנים הישראלים דורשים מבנק ישראל להתערב במסחר במט"ח בכדי להימנע מהמשך הפסדים גדולים עקב הדולר הנמוך. מצד שני, גובר מאוד היבוא לישראל וכדאיות הייצור המקומי יורדת. חלה עליה באבטלה וגם כלכלת ישראל שוקעת להאטה.
בארה"ב נבחר נשיא רפובליקני שמרני שאינו מאמין כי על הממשלה להתערב בצורה פעילה בנעשה בשווקים. צבא ארה"ב ממשיך להתבוסס בבוץ העיראקי ואף נפתחת חזית נוספת מול איראן. המתיחות עם איראן גורמת לקפיצה במחיר הנפט כאשר חבית של נפט מסוג ברנט עולה ל-160$. המערב מאבד מכוחו הפוליטי על חשבונן של מדינות המפרץ השולטות בברזי הנפט – סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות. הבנקים האמריקאים לא מצליחים להתגבר על המשבר כאשר הם נוקטים במדיניות אקסטרה-שמרנית במתן הלוואות לגופים עסקיים. שוק הנדל"ן מגיע לתחתית אך לא מתרומם ממנה ונשאר בקיפאון.
מדד ה-S&P500 מדשדש באזור רמות 1000-1100 ושוק המניות מאבד את קרנו בעיני הציבור. דור ה"בייבי-בומרס" נאלץ להסתפק בפנסיה נמוכה בהרבה ממש שתכנן, כאשר תשלומי הפנסיה האלו מעיקים על כלל המשק האמריקאי. שנת 2008 תיזכר כשנה שבה החל השוק הדובי הגדול...
סיכום
במאמר זה הצגתי שתי תחזיות קיצוניות אך אפשריות. שנת 2007 הייתה שנת מפנה, שהביאה את השווקים העולמיים לצומת דרכים משמעותית. הפסדי משבר הסאב-פריים הם משמעותיים מכדי שיגרמו רק לזעזוע קטן במדדי המניות. המצב הכלכלי בו מצויה ארה"ב, סטגפלציה, הוא מצב הרסני בו ישנה צמיחה נמוכה מאוד או אף מיתון, במקביל לאינפלציה גבוהה. מצב דומה שרר בשנות ה-70, המכונות "העשור האבוד" של שווקי המניות, בו הציגו מדדי המניות תשואה אפסית. מהנקודה בה אנו נמצאים כיום, שתי האפשרויות פתוחות. לאן אנו הולכים? התשובה לשאלה זו תיענה, בערך בעוד כשנה.
|
|
